מיומנו של כלב זקן

יומני היקר
כבר שנים שאני חושב שאילו בני אדם היו מבינים מה כלבים חושבים החיים היו יותר קלים.

אני ג'וש שייך למשפחת לברדורים מכובדת גדלתי בבית חם ואוהב עם אבא ואמא שפינקו אותי, מהרגע הראשון והרגשתי כמו מלך. 

השנים הראשונות במשפחתי עברו עליי במשחקים, ריצות, מרדפים אחרי פרפרים, ציפורים, חתולים ועוד.

אהבתי לשחק עם חברים בגן הכלבים שבשכונה ולהצטרף לריצות בפארק של אימי שהתאמנה במסגרת ממה-ליגה, זו ליגה של אמהות שמתאמנות. לאחר שלוש שנים נולדו הילדים שגם איתם שמחתי להתרוצץ ולרוץ בגינה הציבורית. 

הילדים גדלו והטיולים נעשו יותר ארוכים ולמרחקים ואני מנסה לעמוד בקצב אבל משהו משתנה.
פעם מיד כשהיו לוקחים את הרצועה ליד הייתי קופץ מהמיטה שלי ומתייצב ליד הדלת מחכה לרוץ במדרגות, כי בגלל הכושר לא יורדים במעלית…אבל פתאום קשה לי כבר להתרומם וגם לרוץ לדלת זה כבר יותר איטי. במדרגות אני כבר יורד לאט יותר ולצאת לריצת בוקר סביב השכונה זה כבר לא פשוט לי. 

תחילה חשבתי שאולי זה בגלל שעליתי קצת במשקל, כי בכל זאת הורדתי הילוך ואני לא רץ כמו פעם, אבל בביקור אצל הוטרינר (זה הרופא שנותן לי זריקות פעמיים בשנה סתם כי בא לו …) הסתבר שאמנם עליתי במשקל ואני זקוק לשמירה, אבל אני סך הכל אני בסדר.

אז למה בכל זאת קשה לי כל כך להתרומם לקום וללכת? תחילה דחקו בו בצחוק "יאללה עצלן! מה קורה לך.." הם לא הבינו, שאני פשוט לא יכול, שהרגליים לא סוחבות והגב כואב, וכל תנועה מכאיבה לי ונשימתי נעתקת.
ניסיתי לנוח הרבה לפני הטיולים, חשבתי לעשות חימום או סתם תרגילים אבל המצב רק הלך והחמיר.
מכיוון שבכל מקרה הייתי כבד לא יכלו להכריח אותי ללכת כי הייתי נשכב ולא זז, והם היו כועסים מפצירים בי ללכת ואף עוזבים אותי באמצע השביל בתקוה שארוץ אחריהם כמו פעם…

אבל אני כבר הבנתי שאני לא כמו פעם. ואז זה היכה בי, אני מזדקן, תמו ימיי בלרוץ ולקפץ ולרדוף אחרי ציפורים בפארק, אני הולך בכבדות וסובל מכאבים. אחחח לו יכולתי לדבר הם היו מבינים מהר יותר.

לקח להם עוד זמן, ובשיחה עם חנות החיות שלנו תיארו את הקשיים שלי ואת "העקשנות" שלי לא ללכת.
ואז בחנות שלנו הציעו להם לתת לי תוסף תזונה, כמו שהם לוקחים לכל מיני דברים, מכיוון שכנראה היו מיואשים ממני ,אמרו "ננסה", והביאו לי כדורים המכילים גלוקוזומין
בגלל שאני חכם לקח לי רק חודש ללמוד את המילה ולהבין מה תפקידם של הכדורים.

הכדורים  היו ענקיים אז ריסקו לי אותם בתוך האוכל. זה קצת "קלקל" את הטעם הטוב של האוכל אבל, מבחינתי, זה עשה פלאים. קמתי בבוקר אחד לאחר שבועיים שלושה ופתאום, לא כאב לי להתרומם מהמיטה.

אמרתי לעצמי אולי מקרה וסתם ישנתי טוב… אבל, לא !!! התחושה הטובה נמשכה. לגינה הציבורית הגעתי בלי לצלוע שזה היה הישג מבחינתי. לשחק עם החברים הצלחתי עם הפסקות קטנות אבל בהחלט היה תענוג. ההורים שלי היו מרוצים כי לא היו צריכים לסחוב אותי בכוח הביתה ואפילו עליתי במדרגות לאט אבל בטוח. 

לכן אני חושב שחבל שהורים שלי לא מדברים בשפה שלי כי יכול להיות שמזמן הם היו מבינים שפשוט יש לי כאבי פרקים, שנובעים ממשקל עודף ומזקנה, ושלהחזיר אותי להיות גור קופצני, זה לא אפשרי וגם לא רצוי, כי אז לא שלטתי על השתן  ולא הייתי רוצה לחזור לתקופה ההיא….אבל בהחלט ניתן לשפר את איכות החיים שלי עם קצת עזרה מכדורים שמכילים גלוקוזומין. מאז אני ממליץ בחום לכל כלב שאני פוגש בגינה… התעייפתי, הולך לישון.

שלכם, ג'וש

 

כתיבת תגובה